הפער שבין הרצוי למצוי
כולנו חיים עם קיבעונות שנטבעו בנו מאז היותנו ילדים. אם זה החינוך שהוטמע בנו, חוויות הילדות שלנו, ההורים שלנו כמודל הדוגמה שממנו למדנו ומתוך כך יצרנו לנו את החיים שאנו חיים היום.
מבלי לשים לב אנחנו מעצבים את חיינו לא בהתאם לתמונת האידיאל שלנו (הרצוי) אלא נופלים שוב ושוב לתבניות מוכרות וידועות שנצרבו בנו (המצוי שאנחנו מכירים).
אם לתרגם את זה לעולמי - אני יודעת להפעיל את המוח, לתכנן ולבצע ביעילות רבה, לסמן יעדים ולהשיג אותם - שם יש לי הצלחות ברורות. אבל היום למדתי שההצלחה האמיתית נמצאת דווקא ביכולת להתמודד עם הלא נודע ולא לברוח ממנו.
במקום לקבור במהירות הבזק את כל מה שלא מתיישב לי עם התוכניות - לעצור לרגע ולהתמודד עם האירועים שנקרו לחיי מבלי שתכננתי שיקרו.
הכי קל להישאב לתבנית הידועה מראש שמובילה למקום הבטוח שלנו. לברוח ישר למקום הקל (אצלי זה העשייה). ההרגל שמוטבע בי ומגן עלי אך נובע בעיקר מתבניות העבר ולא מהעתיד שאני רוצה ליצור.
כדי ליצור את העתיד שאנחנו רוצים צריך אומץ. ואומץ בעיני זה להקשיב ללב ולא רק לראש, שם נמצאות פריצות הדרך האמיתיות.